הגיעו ימות המשיח למשטרה, לפי הצעת חוק חדשה "העברת נתוני תקשורת" - תוכל המשטרה לשחק את "האח הגדול הרואה ושומע את הכל". פרטיות האזרח נמצאת בסכנה. יש להתגייס כדי למנוע העברת החוק בנוסח הגורף והמוצע, כדי לא להפוך למדינת משטרה.
הנוסח הזה עבר לחקיקה - ע"י 3 חברי כנסת בלבד מתוך 18 חברי ועדה.
לשכת עו"ד מתנגדת בתוקף ובצדק.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
ועדת החוקה של הכנסת, אשרה לקריאה שניה ושלישית במליאת הכנסת את החוק להעברת "נתוני תקשורת" למשטרה.
מדובר בחוק שיאפשר למשטרה לקבל נתוני תקשורת, על כל אדם בישראל ומכוחה אמורה המשטרה להקים מאגר נתונים שיתקבל מחברות התקשורת ויכיל מספרי טלפון וזיהוי הבעלים של הטלפונים, לרבות הסלולריים.
החוק מאפשר גם מתן אישורים לחדירה למאגרי מידע לכל שופט שלום (להבדיל מהאזנות סתר כיום - רק לנשיא ביהמ"ש מחוזי או סגנו), וכן במקרים דחופים לתת סמכות לקצין משטרה בדרגת סגן ניצב (כיום לפי החוק רק למפכ"ל המשטרה), לתת צו להאזנות סתר. בהמשך מפליג החוק, תהיה המשטרה רשאית ישירות ללא צו שופט לבקש שמות, תוכן דואר אלקטרוני, מיקום אדם לפי הטלפון הנייד, רישום חברות אשראי, משיכת כספים, רישומי שיחות טלפון וכל פעולה באינטרנט.
בקיצור - הפרטיות תיעלם והיא נמצאת בסכנה מיידית.
הציבור יהיה בבתי זכוכית כאשר מי שמציץ ומלווה אותם ומחליט מתי להתערב, תהיה המשטרה, באישור החוק. המצב עלול להיות כמו במשטר דיקטטורי, כפי שנתגלה לאחרונה בגילוי מסמכים וארכיונים במזרח גרמניה שלפני האיחוד עם המערב ונפילת חומת ברלין.
החוק מאפשר למשטרה ומהם זה יכול לזלוג או סתם להיות מודלף בשל אינטרסים אישיים, מסחריים פוליטיים או כספיים לגורמים אינטרסנטיים, למאבקי כוח שליטה והכפשה.
צריך להיות מוכן, אם החוק יעבור, כי החיים הפרטיים האינטימיים, הכספיים, החברתיים, תנועת האזרח ומיקומו - יהיו גלויים או במעקב או בפיקוח המשטרה ובדרגים הנמוכים ביותר.
השר לביטחון פנים - אבי דיכטר טוען ושמח שהחוק יאפשר למשטרה להילחם ביתר שאת ובמרץ, עם אמצעים מודרניים, בפשע המאורגן, בפשעים הקשים, ובטכנולוגיה מתקדמת שכבר נמצאת אצל העבריינים.
צודק השר דיכטר, כי המשטרה משך השנים, פיגרה ומפגרת באמצעים טכניים אחר עולם הפשע, אבל הפתרון הוא בהגדלת תקציבים ובמתן אפשרויות חוקיות גמישות יותר, כפי שקיימות היום, אך בגבולות הסביר, ההיגיון, מבלי לחדור עמוק מדי ורחב מדי לחיי הפרט וצנעתו - ובוודאי שלא ע"י מתן היתירים גורפים, כלליים לא ע"י גורמים זוטרים לא בבתי משפט ולא במשטרה.
יו"ר ועדת החוקה - ח"כ בן שושן טוען בלהט כי הכנסת עשתה עבודה יסודית לטובת ביטחונם של האזרחים, תוך שמירה ובקרה על צנעת הפרט והקפדה על גבולות המותר והאסור.
התוצאה כפי שמתבטאת בחוק לא עומדת בציפיות של יו"ר הועדה ובסתירה לשמירה על הפרטיות וצנעת הפרט המובטחת על ידו.
היחידי שניסה למנוע את ההצעה הקיצונית והגורפת מלהגיע לשלב החקיקה היה נציג לשכת עו"ד עו"ד דן-חי, שהביע התנגדות להצעה במתכונתה הנוכחית והדגיש את הסתירות והפערים בין זכויות האזרח וההגנה על פרטיותו וצנעת הפרט, כפי שהוא היום, וכפי שתהיה אם החוק יתקבל.
לדעת עו"ד דן-חי שליווה את ההצעה מטעם לשכת עו"ד - מדובר בקץ הפרטיות. דבריו של נציג הלשכה צריכים להדהד בכל הארץ ובכל הגופים והעמותות הנלחמות על זכויות הפרט והגנתו.
לפי הערכתי, הצעת החוק כפי שהיא היום, רומסת ברגל גסה את פרטיות האזרח ויתירה מזאת, גם בדרך ביצועה ומסירתה לדרגים נמוכים במערכת המשפט (כל שופט שלום) וקציני משטרה נמוכים/בינוניים, כמו סגן ניצב, לעומת מפכ"ל ונשיא בימ"ש מחוזי, במצב החוקי כיום.
גילוי נוסף, מדאיג לא פחות ע"י נציג הלשכה, הצעת החוק הועברה לכנסת לקריאה שניה ושלישית ע"י שלושה חברי כנסת בלבד, בצורת מחטף, מתוך וועדה של 18 חברי כנסת.
ההתייחסות לפרטיות האזרח, והגנה על צנעתו, חדירה לחייו הפרטיים, חברתיים, אינטימיים, כספיים - שנעשים ע"י שלושה חברי כנסת בלבד, היא מעליבה, פוגענית וחוצפנית. אם זה מה שחושבים עלינו נבחרי הציבור וכך הם פעולים, יתכן ואנחנו ראויים לכך ולנציגות כזאת.
גם כיום, לפי המצב החוקי, הגבולות של חופש הפרט, מוגבלים למדי אבל עדיין בתחום הסבירות הראויה והאיזון בין טובת הפרט וטובת החברה, כאשר אנו דורשים מהמשטרה ובתי המשפט להגן עלינו, הן על פי חוק האזנות סתר והן על פי חוק הגנת הפרטיות.
לעניין זה ראה את המאמרים שכתבתי, כמו: האזנות סתר, המותר והאסור, שקיפות ופרטיות, חיסיון להאזנות סתר גם לעיתונאים.
צודק השר דיכטר שאנו מצווים לתת למשטרה כוח ואמצעים להלחם בפשע על כל סוגיו, שהרי טכנולוגיה מתקדמת עולה כסף והוא זמין לרשות הפשע המאורגן. הממשלה צריכה להקציב יותר אמצעים, הציבור צריך לתמוך - ולדאוג שהתקציבים יגיעו למשטרה - בתנאי שישמרו גבולות סבירים של חדירה לתחום הפרט - והיא תהיה מבוקרת ע"י בית המשפט, בדרגים בכירים בלבד, כמו נשיא בימ"ש מחוזי (סגנו ומעלה ולא כלפי מעטה כך גם במשטרה).
מעשית חשוב שלמשטרה תהיה גישה לנתוני תקשורת, כדי לעזור לאזרח במצוקתו, לא רק במקרה של עבירות אלא גם להצלת חיים, כמו איתור נעדרים, פצועים, חטופים, בורחים מבתי סוהר והמשטרה, ע"י קבלת נתונים מחברות התקשורת המודרניות.
בנוסף לכך, צריך להבין שהגישה למידע תקשורתי אינו מכוון בלעדית רק לענייני פשיעה אלא גם למטרות ביטחון חשובות.
על המשטרה, ועל השר לביטחון פנים, להילחם ולהגן על הציבור גם מעבירות ביטחוניות, על השב"כ והמודיעין לקבל מידע עדכני, על פעולות אזרחיות המסכנות את ביטחון המדינה ואזרחיה, אך שוב הדגש צריך להיות על הסבירות והמידתיות ואם צריך לפלוש ולחדור לחיי הפרט וצנעתו - זה צריך להיעשות בפיקוח ואישור דרגים בכירים ביותר במשטרה, במערכת המשפט, היועץ המשפטי לממשלה, וועדות הכנסת, וועדת החוקה.
לסיכום ניתן לומר: יש בסיס להצעת החוק של העברת נתוני תקשורת", אך לא בצורה גורפת, לא בצורה חודרנית ופולשנית מדי ולא יצירת מאגרי מידע כלליים... והיה אם וכו'. אלא להמשיך בקו הקיים היום בחקיקה עם גמישות וחכמה כפי שהמצב מחייב - תוך כפיפות לחוקי היסוד ובמיוחד לחוק יסוד כבוד אדם וחרותו.
